ב"ש 9324/07, היועץ המשפטי הממשלה נ' רונן אטיאס
כב' השופט י' נועם
עו"ד ר' תפוחי למבקש, עו"ד מ' ענאבסה למשיב
10.02.2008
העובדות
1. בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, להורות כי המשיב, ירצה בישראל את יתרת עונש המאסר של עשר שנים, שהושת עליו בארצות-הברית בגין עבירה של קשירת קשר ליבוא סמים מסוכנים.
2. החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר נחקק לשם ביצועה של האמנה הבינלאומית בדבר העברת נידונים. החוק מתווה הסדר לפיו ניתן להעביר אזרח ישראלי, שהנו אסיר במדינה אחרת, בהסכמתו, לישראל לשם נשיאת עונשו בה.
3. סעיף 10(א) לחוק, המסדיר את אופן אישור נשיאת המאסר, קובע כי לאחר העברת האסיר לישראל יורה בית-המשפטעל נשיאת המאסר או יתרת המאסר בישראל. לכלל זה, בדבר אישור נשיאת המאסר בישראל ככתבו וכלשונו, נקבע חריג בהוראת סעיף 10(א1) לחוק, המקנה לבית-המשפט בישראל שיקול-דעת לקצר את תקופת המאסר שעל האסיר לשאת, זאת לשם התאמתה לעונש המרבי בדין הישראלי לעבירה התואמת שבה הורשע בחו"ל.
4. הצדדים חלוקים, ראשית לכל, בשאלה, מהי העבירה התואמת בדין הישראלי לזו שהורשע בה המשיב בארצות-הברית.
5. נציגת היועמ"ש טוענת כי לא קמה עילה להמרת תקופת המאסר לפי סעיף 10(א1) לחוק, הואיל והעבירה המקבילה בדין הישראלי לעבירה שבעטייה הורשע המשיב בארצות-הברית היא עבירה של עיסקה בסם מסוכן - לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, שעונשה המרבי הנו עשרים שנות מאסר, ולא עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
החלטה
1. לצורך הפעלת שיקול הדעת, מורה הפסיקה כי יש להבחין בין שני נושאים. הנושא האחד נוגע לתחום התפרשותה של הוראת סעיף 10(א1) לחוק, ואין חולק כי עניינה מוגבל למקרה שבו תקופת המאסר שנגזרה על האסיר בחו"ל ממושכת מתקופת המאסר המרבית שניתן להשית בישראל על העבירה "שבשלה הוטל העונש". הנושא האחר עניינו דרך הפעלת שיקול הדעת לקיצור תקופת המאסר, אם מצא בית-המשפט כי העונש שנגזר על האסיר בחו"ל חמור מהעונש המרבי שניתן לגזור על מורשע בעבירה התואמת לפי דין ישראל.
2. העבירה שבה הורשע המשיב בארצות-הברית, הנה, כאמור, קשירת קשר ליבוא סמים לארצות הברית, בניגוד לחוק הפדרלי. במשפט הישראל.
3. אין בפקודת הסמים המסוכנים עבירה ספציפית של קשירת קשר בזיקה לעבירות סמים; ועבירת קשירת הקשר מוסדרת, אפוא, בחקיקה הפלילית הכללית, קרי - בחוק העונשין.
4. לצורך איתורה של העבירה התואמת בדין הישראלי לעבירה בדין האמריקאי של קשירת קשר לביצוע עסקת סמים, ובחינת השאלה האם העבירה "שבשלה הוטל העונש" היא "עיסקה אחרת" בסם, או שמא קשירת קשר לביצוע פשע, יש להחיל, מבחן תכליתי-ענייני שיתייחס למהות העבירה, בבחינת איתור "מרכז הכובד" שלה, ולהתנהגות האסיר.
5. "העבירה שבשלה הוטל העונש" בארצות-הברית, אף שאין היא עבירה מוגמרת בסמים, מתאימה יותר בדין הישראלי לעבירה של "עיסקה בסמים" לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, מאשר לעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, זאת לאור המבחן הענייני-מהותי של העבירה שבה הורשע המשיב בחו"ל, בבחינת אופייה המיוחד, היסודות הדומיננטיים שבה, מיקומה בחוק הספציפי והעונש המרבי שנקצב בצדה.
6. על-רקע המקורות האמורים לביאור תכלית החקיקה, פסק בית-המשפט העליון בהלכת שטרית, כי תכליתו העיקרית של החוק לנשיאת עונש מאסר הנה הקלה על האסיר בתנאים של נשיאת העונש, ולא התאמת העונש לזה שהיה מוטל עליו אילו היה עובר את העבירה במדינתו.
7. ביהמ"ש לא מצא כי קמה עילה להורות על קיצור תקופת המאסר שהוטלה על המשיב במשפטו בחו"ל. לפיכך, בהתאם לסעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, מורה ביהמ"ש כי המשיב ירצה בישראל את יתרת עונש המאסר של מאה ועשרים חודשים שהושת עליו בבית-המשפט המחוזי של מדינת ניו-ג'רסי בארצות-הברית.
כב' השופט י' נועם
עו"ד ר' תפוחי למבקש, עו"ד מ' ענאבסה למשיב
10.02.2008
העובדות
1. בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, להורות כי המשיב, ירצה בישראל את יתרת עונש המאסר של עשר שנים, שהושת עליו בארצות-הברית בגין עבירה של קשירת קשר ליבוא סמים מסוכנים.
2. החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר נחקק לשם ביצועה של האמנה הבינלאומית בדבר העברת נידונים. החוק מתווה הסדר לפיו ניתן להעביר אזרח ישראלי, שהנו אסיר במדינה אחרת, בהסכמתו, לישראל לשם נשיאת עונשו בה.
3. סעיף 10(א) לחוק, המסדיר את אופן אישור נשיאת המאסר, קובע כי לאחר העברת האסיר לישראל יורה בית-המשפטעל נשיאת המאסר או יתרת המאסר בישראל. לכלל זה, בדבר אישור נשיאת המאסר בישראל ככתבו וכלשונו, נקבע חריג בהוראת סעיף 10(א1) לחוק, המקנה לבית-המשפט בישראל שיקול-דעת לקצר את תקופת המאסר שעל האסיר לשאת, זאת לשם התאמתה לעונש המרבי בדין הישראלי לעבירה התואמת שבה הורשע בחו"ל.
4. הצדדים חלוקים, ראשית לכל, בשאלה, מהי העבירה התואמת בדין הישראלי לזו שהורשע בה המשיב בארצות-הברית.
5. נציגת היועמ"ש טוענת כי לא קמה עילה להמרת תקופת המאסר לפי סעיף 10(א1) לחוק, הואיל והעבירה המקבילה בדין הישראלי לעבירה שבעטייה הורשע המשיב בארצות-הברית היא עבירה של עיסקה בסם מסוכן - לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, שעונשה המרבי הנו עשרים שנות מאסר, ולא עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
החלטה
1. לצורך הפעלת שיקול הדעת, מורה הפסיקה כי יש להבחין בין שני נושאים. הנושא האחד נוגע לתחום התפרשותה של הוראת סעיף 10(א1) לחוק, ואין חולק כי עניינה מוגבל למקרה שבו תקופת המאסר שנגזרה על האסיר בחו"ל ממושכת מתקופת המאסר המרבית שניתן להשית בישראל על העבירה "שבשלה הוטל העונש". הנושא האחר עניינו דרך הפעלת שיקול הדעת לקיצור תקופת המאסר, אם מצא בית-המשפט כי העונש שנגזר על האסיר בחו"ל חמור מהעונש המרבי שניתן לגזור על מורשע בעבירה התואמת לפי דין ישראל.
2. העבירה שבה הורשע המשיב בארצות-הברית, הנה, כאמור, קשירת קשר ליבוא סמים לארצות הברית, בניגוד לחוק הפדרלי. במשפט הישראל.
3. אין בפקודת הסמים המסוכנים עבירה ספציפית של קשירת קשר בזיקה לעבירות סמים; ועבירת קשירת הקשר מוסדרת, אפוא, בחקיקה הפלילית הכללית, קרי - בחוק העונשין.
4. לצורך איתורה של העבירה התואמת בדין הישראלי לעבירה בדין האמריקאי של קשירת קשר לביצוע עסקת סמים, ובחינת השאלה האם העבירה "שבשלה הוטל העונש" היא "עיסקה אחרת" בסם, או שמא קשירת קשר לביצוע פשע, יש להחיל, מבחן תכליתי-ענייני שיתייחס למהות העבירה, בבחינת איתור "מרכז הכובד" שלה, ולהתנהגות האסיר.
5. "העבירה שבשלה הוטל העונש" בארצות-הברית, אף שאין היא עבירה מוגמרת בסמים, מתאימה יותר בדין הישראלי לעבירה של "עיסקה בסמים" לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, מאשר לעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, זאת לאור המבחן הענייני-מהותי של העבירה שבה הורשע המשיב בחו"ל, בבחינת אופייה המיוחד, היסודות הדומיננטיים שבה, מיקומה בחוק הספציפי והעונש המרבי שנקצב בצדה.
6. על-רקע המקורות האמורים לביאור תכלית החקיקה, פסק בית-המשפט העליון בהלכת שטרית, כי תכליתו העיקרית של החוק לנשיאת עונש מאסר הנה הקלה על האסיר בתנאים של נשיאת העונש, ולא התאמת העונש לזה שהיה מוטל עליו אילו היה עובר את העבירה במדינתו.
7. ביהמ"ש לא מצא כי קמה עילה להורות על קיצור תקופת המאסר שהוטלה על המשיב במשפטו בחו"ל. לפיכך, בהתאם לסעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, מורה ביהמ"ש כי המשיב ירצה בישראל את יתרת עונש המאסר של מאה ועשרים חודשים שהושת עליו בבית-המשפט המחוזי של מדינת ניו-ג'רסי בארצות-הברית.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il